מעבדות “פתוחות” לעומת מעבדות “סגורות”

מהן היתרונות של מעבדה פתוחה?

מספר גדל והולך של מוסדות מחקר או חממות הזנק נוטים לתכנן פרויקטים של מעבדות “פתוחות” במטרה לעודד עבודת צוות ולייצר ניצול מקסימאלי של אזורי המעטפת לטובת יצירת כמה שיותר חללים משותפים וציוד משותף, אשר לא תמיד נמצאים בשימוש אינטנסיבי ביום יום.

תפיסת המעבדה הפתוחה שונה מהותית מזו של המעבדה “הסגורה” שהייתה נהוגה בעבר. המעבדה הסגורה, התבססה על התאמת המעבדה לצרכי החוקר הראשי. לעומתה, במעבדה פתוחה, החוקרים חולקים לא רק את חלל העבודה עצמו, אלא גם ציוד, מרחבי מעטפת של המעבדה ופונקציות תומכות אחרות.

במעבדה פתוחה, ציוד המעבדה והריהוט הוא “שיתופי”, ובכך עוזרים להפחית את עלויות המחקר כמו גם את הצורך בשטח בנוי יקר אשר לא תמיד נמצא בשימוש. אפשר לקחת את הקונספט של מעבדה פתוחה קדימה, וליצור מודל למעבדה פתוחה המאפשרת שימוש בקירות מזכוכית ומחיצות מודולאריות אשר יאפשרו לעובדים לראות אחד את השני, מבלי לוותר על החללים האישיים, ולבצע שינוים בחלוקת החלל כולל סידור מחדש, הגדלה והרחבה באם יתאפשר, בגמישות ובקלות או במינימום השקעה.

פורמט המעבדה הפתוחה, מאפשר תקשורת בין מדענים/עובדי המעבדה והופך את המעבדה ליותר גמישה וקלה להתאמה עבור צרכים עתידיים. קיים מגוון רחב של מעבדות – ממעבדות ביולוגיה רטובות ומעבדות כימיה, מעבדות מיקרוביולוגיה, מעבדות פיזיקה ואופטיקה, מעבדות הנדסיות ומעבדות למדעי המחשב – רובם המכריע מתוכננים כיום כ- “מעבדות פתוחות”.

רוב מתקני המעבדה שנבנו או תוכננו מאז אמצע שנות התשעים בארה”ב הנם מסוג מעבדה פתוחה. כל קומה במבנה, עשויה להכיל שתי מעבדות פתוחות או יותר, דבר המאפשר למס’ קבוצות עבודה או מחקר לעבוד על פרויקטים נפרדים. תכנון המעבדה, בעקר ע”ח פונקציות האדריכלות וההנדסה צריכות להיות לכלול מקסימום אופציות לביצוע שינויים על מנת לאפשר גמישות מרובה והתאמה לצרכים המשתנים של צוות המחקר.

מתי נתכנן מעבדה סגורה?

מעבדות סגורות עדיין נפוצות, בעקר בעבור סוגים ספציפיים של עבודה, מחקר או ציוד, לדוגמא בעבור עבודה עם חומרים ציטוטקסיים, רדיואקטיביים, פוטנטים, עבודה עם חיידקים פתוגניים או וירוסים, עבודה עם ציוד תהודה מגנטית גרעינית (NMR), מיקרוסקופים אלקטרונים, מעבדות לתרבית רקמה אנימליות או צמחיות, ולכן יש לשכן אותן בחללים נפרדים.

ישנם מנהלי מעבדה וחוקרים המוצאים את זה קשה או לא נכון לעבוד במעבדה שפתוחה לכולם ועל כן, נתכנן עבורם מעבדה ייעודית סגורה. במקרים מסוימים, מעבדות סגורות בודדות, אם יתוכננו נכון, יכולות עדיין להפוך למעבדה פתוחה ומשותפת במינימום עלויות וזמן.

תכנון מערכות הנדסיות גמישות במעבדות

תכנון ושימוש במערכות תשתיות ואספקות גמישות כגון אוורור, מיזוג, פילטרציה, אספקה ופליטה של גזים, וואקום, מים, חשמל, סולבנים, חדרים נקיים, מערכות קירור/חימום, ומערכות IT –נחשבות כקריטיות בעבור רוב המעבדות. בתכנון מעבדות, נקפיד על בניה מודולארית שתתן גישה קלה לחיבור או ניתוק של הפאנלים של הקירות מהתקרה בכדי לאפשר חיבורים קלים וזולים יותר של ציוד למערכות התשתית.

תכנון המערכות ההנדסיות במעבדה, צריך לאפשר פירוק או הוספה של מנדפים כימיים וביולוגיים, בכדי לאפשר העתקה קלה שלהם לאזורים נוספים או אפילו כאשר נרצה להסב את חלל המעבדה למשרד ולאחר מכן שוב למעבדה

כחלק מתהליך תכנון המעבדה, מערכות מכאניות והנדסיות צריכות להיות מתוכננות כך שיתאימו בעבור מספר מרבי של מערכות אוורור בבניין. עלויות של שדרוגים או שינויים מבעוד מועד יחסכו כסף וזמן בהשוואה לשינויים שיבוצעו לאחר מכן. בתכנון מערכות הנדסיות ואספקות, יש לוודא כי נלקחו בחישובי הצריכות ספיירים של לפחות 25% על מנת להתאים לשינויים עתידיים.

בתכנון מרחב המעבדות צריך לקחת בחשבון- רוחב מסדרונות, גובה וסוג תקרות, סוג הפאנל, סוג הרצפה, פתחי אוורור, מיזוג אוויר (HVAC), אינסטלציה וניקוזים, אחסון פינוי פסולת, תאי מעבר ואספקות חשמל ותקשורת. כל צנרת האספקה, הברזים,השסתומים, מכשירי מדידה, ציוד ומערכות צריכים להיות מתויגים (שמית ומספרית) כולל סימוני צבע היכן שצריך בכדי לאפשר זיהוי קל ועבודה בטוחה.

תכנון אזורי ציוד ואחסון ציוד במעבדות

היות ושלב תכנון המעבדה לוקח זמן ולעיתים צרכי מנהל המעבדה/החוקרים/העובדים משתנים, מומלץ להקצות כ- 25% משטח המעבדה כ-“אזורי ציוד” ובכך להיות ערוכים לשינויים ותוספות שיעלו במהלך תהליך התכנון כמו גם שתאפשר רכישת חלק מציוד המעבדה לאחר האכלוס.