שימוש ביתי ועצמי במיכלי חמצן 95% אישיים לספורט וטיפול באוכלוסיה מבוגרת

חמצן הוא אחד היסודות החיוניים ביותר לקיום חיים על פני כדור הארץ.

מולקולה אחת של חמצן מורכבת משני אטומים של חמצן O_2.

כל תא, רקמה ואיבר בגופנו זקוק לחמצן כדי לתפקד.

בעוד שהאוויר שאנו נושמים מכיל רק כ-21% חמצן (השאר בעקר חנקן שהוא גז רעיל), ישנם מצבים רבים איברים ורקמות גוף שונות  זקוקות לריכוזים גבוהים יותר של חמצן של 95% ואף 100%.

מאמר זה יבחן את המדע מאחורי טיפול אישי וביתי בחמצן בריכוזים גבוהים של חמצן, למה מיכל של חמצן אישי יכול לסייע אם הוא נמצא:

• בבית
• אתך בפעילות הספורטיבית
• כתמיכה ראשונית במצבים הדורשים התערבות רפואית
• לטובת שיפור ביצועים פיזיים וקוגניטיביים

איך הגוף מעבד חמצן?

כאשר אנו נושמים, החמצן נכנס לריאות ועובר דרך דפנות הנימים לזרם הדם שם הוא נקשר להמוגלובין בכדוריות הדם האדומות ומועבר לכל תא ורקמה בגוף באמצעות מחזור הדם.

רוויית החמצן/סטורציה בדם (SpO₂) של אדם בריא נעה בין 95-100% כאשר הוא נושם אוויר רגיל (המכיל 21% חמצן) וכאשר אינו מצוי תחת מאמץ או תנאי סביבה מיוחדים.

תהליך הנשימה התאית מתרחש במיטוכונדריה, המוכרת בשמה כ- "תחנת הכוח" של התא ליצירת ATP  "מטבע האנרגיה של הגוף". ללא אספקת חמצן מספקת וסדירה, תהליך זה מופרע והתאים עלולים לעבור למצב של עקה ושינוי לנשימה אנאירובית (ללא חמצן), המייצרת תוצרי לוואי כגון חומצת לקטית הגורמת לעייפות השרירים להתכווצות במאמץ ולאחר מאמץ.

מה קורה כאשר נושמים חמצן בריכוז גבוה

כאשר אדם נושם חמצן בריכוז של 95-100%, מתרחשות מס' תופעות פיזיולוגי מעניינות:

שימושים של חמצן בריכוז גבוה שלא למטרות רפואיות

ניתן לראות כי חמצן בריכוז גבוה של 95-100% משמש ללא מעט טיפולים וגם במצבים רפואיים שונים ומגוונים באופן יעיל ומוכח מזה שנים.

כיצד אנחנו, כאנשים בעלי מצב בריאותי שהוא בסה"כ תקין, יכולים להנות מהיתרונות הללו?

טיפול ראשוני בשבץ ואיסכמיה באמצעות מיכלי חמצן ביתי

שבץ בכלל ושבץ מוחי בפרט הוא פגיעה נפוצה בעקר בקרב אנשים בגילאי 50 ומעלה.

שבץ מתרחש כאשר זרימת הדם לאיבר מסויים נחסמת או מצטמצמת כתוצאה מהצרות כלי דם ו/או קריש דם ומונעת מהרקמה לקבל חמצן וגלוקוז.

אחד מסוגי השבץ המסוכנים ביותר הוא שבץ מוחי שבו למעשה תאי המוח מתים תוך דקות והנזק הוא נזק בלתי הפיך. מחקרים הראו שאם מגבירים את אספקת החמצן במהירות לאיזור הפגוע, האזור סביב מוקד השבץ, רקמת של המוח עדיין ברת-הצלה. כמובן שאותו העקרון נשמר גם עבור חסימת כלי דם לאיברים נוספים.

מחקרים על טיפול בחמצן בשבץ מוחי הראו תוצאות מעורבות. מחקר שפורסם בעיתון המדעי Stroke , בדק את ההשפעות של חמצן 100% במשך 24 השעות הראשונות לאחר שבץ. בעוד שהתוצאות לא הראו שיפור במקרי המוות של כלל החולים, אך מנגד מחקרי המשך הצביעו על כך שחשוב מתי ניתן החמצן וכמה מהר לאחר האירוע המוחי.

מחקר שנערך ב-2006 על עכברים הראה שטיפול בחמצן היפרבארי נורמוברי (normobaric hyperoxia) שמר על רמות החמצן בפנומברה האיסכמית, והגן על המחסום המוח-דם (blood-brain-barrier). מהמחקר ניתן להסיק שהמפתח למניעת נזק במקרה של שבץ מוחי ואיסכמיה הוא טיפול מוקדם – ככל שהחמצן ניתן מוקדם יותר, כך הסיכוי להציל את רקמת המוח, גדל וכמובן הכי חשוב, הגעה מהירה ככל שניתן לבית החולים לביצוע הפרוצדורה הרפואית הנדרשת.

יישום ביתי פוטנציאלי במיכלי חמצן ביתיים 95% לשבץ ואיסכמיה

בעוד שטיפול רפואי מיידי חיוני בשבץ, קיום מיכל חמצן ביתי בריכוז של 95% יכול לשמש כטיפול ראשוני תוך כדי המתנה לאמבולנס או פינוי לבית החולים. שאיפת חמצן מרוכז מיד עם זיהוי תסמיני שבץ מוחי (פנים מעוותות, חולשה בזרועות, דיבור מבולבל, תנועה מוגבלת וכו) עשויה לסייע בשמירה על פנומברה איסכמית עד להגעה לטיפול רפואי (שגם במסגרתו ינתן מיידית למטופל חמצן).

חשוב לציין: טיפול בחמצן אינו תחליף לטיפול רפואי חירום. יש להזעיק אמבולנס מיד עם חשד לשבץ, ולהשתמש בחמצן כטיפול משלים בלבד. 

שיפור ביצועים אתלטיים והתאוששות תוך שימוש במיכלי חמצן ביתי

הרבה סוגי פעילות גופנית וענפי ספורט כגון ריצה, אימוני כח והתנגדות, אופנים, HIIT, אומניות לחימה, ספינינג, Cross Fit, TABATA, שחיה ואימון פונקציונלי נחשבים כמועילים מאוד לבריאות הכללית.

מחקרים רבים הראו תוצאות מרשימות המעידות על השפעת פעילות ספורטיביות אינטנסיבית על מדדים רפואיים שונים, שבין היתר תומכים בבניית מסת שריר, סיבולת לב ריאה, הורדת התנגודת לאינסולין, הפחתת רמות השומנים בדם, הפחתת מדדי דלקת, שיפור זרימת הדם, תפקוד המוח וכו.

שימוש בחמצן בריכוזים גבוהים לפני ולאחר האימון ישפר דרמטית את היכולת הפיסיולוגית באימון ויותר חשוב מכך, ישפר ויקצר את תהליכי ההתאוששות (Recovery) לאחר האימון.

הרמת משקולות וספורט אינטנסיבי ושימוש במיכלי חמצן ביתי

במהלך פעילות גופנית אינטנסיבית, השרירים עובדים ומתאמצים וצורכים חמצן בקצב מוגבר.

כאשר הביקוש לחמצן עולה על ההיצע, השרירים עוברים לנשימה אנאירובית, שמייצרים חומצת לקטית שגורמת לעייפות שרירים ולהתכווצויות ויכולת מוגבלת של רשמת השריר לעבוד.

טיפול בחמצן לפני אימון משקולות, עשוי להגביר את היכולות הפיזיולוגיות בזמן האימון. בנוסף, שימוש בחמצן לאחר אימון יכול לסייע "בניקוי" חומצת לקטית מהשרירים מהר יותר ולהאיץ את תהליך ההתאוששות לאחר אימון מאומץ.

מחקרים אחרים שטיפול בחמצן היפרברי (HBOT) יכול:

• לקצר את זמן ההתאוששות עד 33%
• "לשטוף" את הרקמות בחמצן, ולהאיץ את תהליך הבנייה מחדש של השרירים
• להפחית נפיחות לאחר פציעות ספורט
• לשפר מצב מנטלי ומיקוד, שנחשבים חיוניים לביצועים אתלטיים ולמניעת פציעות ספורט

שימוש במיכלי חמצן ביתיים באימוני ספורט אינטנסיביים

ספורטאים שעוסקים בסוגי ספורט שנחשבים עצימים ואינטנסיביים או בפעילות ספורטיבית באופן כללי, יכולים להשתמש בחמצן מרוכז במשך 5 דקות לפני האימון ו- 15-30 דקות לאחר האימון כדי לשפר ביצועים, להאיץ תהליכי התאוששות, להפחית כאבי שרירים, ולהיות במצב גופני טוב יותר לקראת האימון הבא.

צלילה חופשית (Freediving) ואימוני נשימה תוך שימוש במיכלי חמצן ביתיים

צלילה חופשית היא ספורט אתגרי שבו הצולל שוהה מתחת למים תוך כדי עצירת נשימה (ללא מיכלי אויר). ספורט זה דורש יכולת ייחודית לנהל צריכת חמצן בצורה יעילה ביותר ולעמוד במצבי היפוקסיה (רמות חמצן נמוכות בדם).

צוללים מקצועיים יכולים להחזיק את נשימתם 3-11 דקות במצב סטטי, או לצלול לעומקים של 20-300 מטר מתחת למים בנשימה אחת.

כדי להשיג זאת, צוללים מקצועיים מפתחים מספר הסתגלויות פיזיולוגיות:

• נפח ריאות מוגבר-  חלק מהצוללים מפתחים קיבולת ריאות גדולה יותר מהממוצע
• טחול מוגדל– הטחול מכיל מאגר של כדוריות דם אדומות, וצוללים מוכשרים יכולים לכווץ אותו באופן רצוני כדי להגביר את כמות כדוריות הדם האדומות בזרם הדם
• שיפור עמידות ל- CO₂ בדם- צוללים מנוסים יכולים לאגור הרבה יותר CO₂ בדמם מאשר אנשים רגילים
• שליטה על הדחף לנשום–  צוללים מנוסים למדו לשלוט טוב יותר על הדחף לנשום הנגרם על ידי הצטברות  CO₂ בדם
• מינדפולנס– צוללים מקצועיים יודעים לעמוד באתגר המנטלי הכרוך בספורט מסוג זה ולשמור על "רגיעה יחסית" בתנאים ללא נשימה תוך הקפדה על קור רוח ומיקוד

אחד ההבדלים המשמעותיים בין צלילה חופשית לספורט סיבולת רגיל הוא שבצלילה חופשית, הגוף לא יכול לפצות על היפוקסיה באמצעות הגברת האוורור (כי הצולל לא נושם).

נתון די מדהים מראה שצוללים מקצועיים יכולים להגיע לרמות רוויה של 30% חמצן בדם ועדיין להישאר בהכרה.

שימוש במיכלי חמצן ביתיים ואישיים באימוני צלילה חופשית יאפשר:

התאוששות מהירה יותר בין צלילות אימון–  שאיפת חמצן מרוכז לאחר צלילה ארוכה מסייעת למלא מחדש את מאגרי החמצן בדם ובשרירים במהירות, מה שמאפשר יותר צלילות באימון אחד.

הפחתת סיכון לבלאק-אאוט  (blackout)– שאיפת חמצן עשיר לאחר צלילה מסייעת להחזיר את רמות החמצן במהירות ומפחיתה סיכון לבלאק-אאוט (ערפול שנגרם עקב רמות חמצן נמוכות במוח).

אימון CO₂ ו- O₂ משופר–  צוללים משתמשים באימונים לפי טבלאות CO₂ וטבלאות O₂ כדי לשפר את יכולתם להחזיק נשימה. חמצן מרוכז יכול לשמש ככלי באימונים אלה כדי לאפשר התאוששות מהירה בין חזרות.

חשוב לציין ששימוש בחמצן לפני צלילה (pre-oxygenation) נחשב למסוכן ואסור ברוב תחרויות הצלילה החופשית, מכיוון שהוא עלול לדכא את הדחף לנשום וכתוצאה להוביל לבלאק-אאוט ללא אזהרה מוקדמת. חמצן בריכוז גבוה במקרה של צלילה חופשית צריך לשמש רק לאחר צלילות ולא לפניהן.

טיפולי חמצן באוכלוסיה מבוגרת ושיפור קוגניטיבי תוך שימוש במיכלי חמצן ביתיים

תהליכי הזדקנות הגוף דם תהליכים הנמשכים שנים ומלווים בירידה הדרגתית בתפקוד הפיזיולוגי והקוגנטיבי, לרוב תוצאה של ירידה בזרימת הדם למוח ולאיברים חיוניים נוספים שמובילים לעייפות, עלייה במדדי דלקת, וחשיפה למצבי עקה חימוצנית מוגברת. ירידה זו משפיעה גם על התפקוד הקוגניטיבי – זיכרון, קשב, מהירות עיבוד מידע ותפקודים רבים שנפגעים בהדרגה עם התקדמות הגיל.

מחקרים אחרונים הראו שטיפול בחמצן היפרברי (HBOT) עשוי להיות כלי רב-עוצמה לשיפור בריאות המוח בקרב קשישים.

מחקר שפורסם בעיתון המדעיAging , בדק 63 מבוגרים בריאים (מעל גיל 64) שחולקו באקראי לקבוצת HBOT  או לקבוצת ביקורת למשך שלושה חודשים. התוצאות הראו:

• שיפור משמעותי בתפקוד קוגניטיבי כללי לעומת קבוצת הביקורת
• שיפורים בולטים ביותר בקשב
• שיפור במהירות עיבוד מידע
• שיפור בתפקודים ביצועיים
• בנוסף, סריקות MRI הראו עליה משמעותיות בזרימת הדם המוחית באזורים קריטיים במוח.
• HBOT  וטיפולי חמצן למחלת אלצהיימר

מחקר משנת 2021 בדק את ההשפעות של HBOT על מודל עכבר של מחלת אלצהיימר ועל קשישים עם אובדן זיכרון משמעותי. הראו:

• הפחתה בנפח הפלאקים האמילואידיים הקיימים
• מניעת הופעת פלאקים חדשים
• שיפור בזרימת הדם המוחית על ידי הגדלת קוטר כלי הדם
• שיפור בתפקוד הקוגניטיבי במבחנים התנהגותיים

שימוש במיכלי חמצן ביתיים ואישיים לטיפול באוכלוסיה מבוגרת

בעוד שטיפול HBOT מסורתי דורש תאי לחץ מיוחדים, שאיפת חמצן מרוכז (95-100%) בלחץ אטמוספרי רגיל (נקרא (normobaric hyperoxia) עשויה גם לספק יתרונות, אם כי מתונים יותר.

קשישים עם תסמינים של ירידה קוגניטיבית קלה, או אלה המעוניינים לשמור על בריאות המוח, עשויים להפיק תועלת משימוש קבוע (למשל, 30-60 דקות, 3-5 פעמים בשבוע) בחמצן מרוכז.

חשוב לציין: שימוש בחמצן לטיפול קוגניטיבי צריך להתבצע בהתייעצות עם רופא, במיוחד עבור אנשים עם מצבים רפואיים קיימים.

טיולי שטח וטרקים בגובה רב תוך שימוש במיכלי חמצן ביתיים

טיפול בחמצן רלוונטי גם למטיילים הנמצאים בגבהים של 3,000 מטר מעל פני הים, המאופיינים בלחץ אטמוספרי נמוך יותר, מה שמפחית את כמות החמצן הזמין לנשימה. חשיפה לסביבה מסוג זה תוך כדי מאמץ גופני, עשויה לגרום למחלת גבהים (altitude sickness) שתסמיניה כוללים כאבי ראש, בחילות, סחרחורת, ועייפות.

מחקרים הראו שנשימת חמצן משלים בגבהים גבוהים יכולה:

• לסייע בהסתגלות לגובה ולמזער סיכונים כמו מחלת גבהים
• לשפר את ביצועי הסיבולת בפעילויות גופניות בגובה
• להפחית את זמני ההתאוששות לאחר מאמץ בגובה
• שימוש במיכלי חמצן ביתיים ואישיים לספורט בגובה רב וטרקים
• מטיילים ומטפסים יכולים לשאת איתם מיכל חמצן קומפקטי לשימוש במקרה של תסמיני מחלת גובה חריפים, או כטיפול מניעתי לפני ובמהלך עליות לגבהים מעל 2,500 מטר.

סיכונים ומגבלות בשימוש בחמצן

למרות היתרונות הפוטנציאליים הגדולים, חשוב להבין את הסיכונים והמגבלות של טיפול בחמצן:

רעילות חמצן

חשיפה ממושכת לריכוזים גבוהים של חמצן (מעל 50%) יכולה לגרום לרעילות חמצן, שעלולה לפגוע בריאות ולגרום לנזק לרקמות. תסמינים כוללים:

• גירוי בדרכי הנשימה
• כאב בחזה
• שיעול
• קשיי נשימה
• במקרים חמורים: התקפים

לפיכך, שימוש בחמצן מרוכז צריך להיות מוגבל בזמן (בדרך כלל לא יותר מכמה שעות ביום) ולא כטיפול רציף לאורך זמן.

סיכון לשריפה

חמצן הוא גז שמאיץ תהליכי בעירה באופן אגרסיבי. כל מקור להבה פתוחה, ניצוצות, או חומרים דליקים מסוכנים בנוכחות חמצן מרוכז.

לפיכך אסור לעשן או להשתמש להדליק אש בקרבת מכשיר חמצן, יש לשמור מיכלי חמצן הרחק מחומרי דליקים ויש לאחסן מיכלי חמצן במקום מאוורר ורחוק ממקורות חום

חסרונות פוטנציאליים במצבים רפואיים מסוימים

מחקרים הראו שבמצבים מסוימים, צריכה מוגזמת של חמצן עשויה להזיק:

• התקף לב– מחקר משנת 2017 (DET02X-AMI) מצא שטיפול בחמצן משלים יכול להגביר את הסיכון למוות במטופלים נורמו-אוקסמיים עם אוטם שריר הלב
• שבץ מוחי–  מחקרים מסוימים הצביעו על כך שצריכת חמצן מוגזמת עשויה להחמיר תוצאות של סוגי שבץ מסוימים (יתכן עקב היצרות כלי דם מוחיים ויצירת רדיקלים חופשיים)

המלצה– שימוש בחמצן במצבי חירום צריך להיעשות רק כאשר רמות החמצן בדם נמוכות (מתחת ל-92%), או לפי הוראות צוות רפואי.

מתי יש היגיון לשימוש במיכלי חמצן ביתיים ואישיים

• משפחות עם אוכלוסיה מבוגרת– במיוחד אלה עם סיכון לירידה קוגניטיבית או היסטוריה של בעיות לב וכלי דם
• ספורטאים ואנשים שמבצעים פעילות גופנית/מתאמנים בחדר כושר– בעקר אלו שעוסקים באימונים אינטנסיביים או ברמות תחרותיות
• צוללים וספורטאי אקסטרים–  לשימוש בהתאוששות ובמצבי חירום
• אזורים מרוחקים–  משפחות המתגוררות באיזורים שאינם סמוכים לבתי חולים (יותר מ-30 דק נסיעה) יכולות להפיק תועלת ממיכלי חמצן ביצי במקרי חירום עד להגעה לטיפול בבית החולים
• מטיילים ומטפסים– לשימוש במקרה של מחלת גבהים

לסיכום,

טיפול בחמצן מרוכז הוא כלי רב-עוצמה שיכול להציל חיים, לשפר ביצועים פיזיולוגיים ומנטליים ולשפר איכות חיים. עם זאת, למרות שהוא יכול לשמש כ- "תרופת פלא" לשימוש יומי עבור אנשים בריאים, השימוש בו צריך להיעשות בחוכמה, בזהירות, ורק כאשר יש צורך פיזיולוגי אמיתי.

חמצן הוא תרופה, ככל תרופה אחרת – יש לה אינדיקציות ברורות, מינון נכון, ותופעות לוואי פוטנציאליות. שימוש נבון בחמצן דורש הבנה של מתי להשתמש בו, כמה להשתמש, ומתי להימנע.

למשפחות השוקלות שימוש קבוע במיכלי חמצן ביתי, מומלץ להתייעץ עם רופא.

מאמר זה נועד למטרות הרחבת ידע בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי משום סוג שהוא.

המאמר אינו מהווה המלצה לשימוש בחמצן או בטיפולי חמצן ומומלץ תמיד להתייעץ עם רופא לפני שימוש בטיפולי חמצן או כל התערבות רפואית אחרת.

רפרנסים ומקורות מדעיים

Chu DK, Kim LH, Young PJ, et al. (2018). "Mortality and morbidity in acutely ill adults treated with liberal versus conservative oxygen therapy (IOTA): a systematic review and meta-analysis." The Lancet, 391(10131):1693-1705.

McEvoy JW (2018). "Excess oxygen in acute illness: adding fuel to the fire." The Lancet, 391(10131):1640-1642.

Singhal AB, Benner T, Roccatagliata L, et al. (2005). "A pilot study of normobaric oxygen therapy in acute ischemic stroke." Stroke, 36(4):797-802.

Roffe C, Ali K, Warusevitane A, et al. (2017). "The SOS pilot study: a RCT of routine oxygen supplementation early after acute stroke—effect on recovery of neurological function at one week." PLoS One, 12(5):e0174966.

Ploutz-Snyder LL, Simoneau JA, Gilders RM, et al. (1996). "Cardiorespiratory and metabolic adaptations to hyperoxic training." European Journal of Applied Physiology, 73(1-2):38-48.

Stellingwerff T, Glazier L, Keast ML, et al. (2005). "Effect of hyperoxic interval training on sea level 5000-m running performance." Journal of Sports Sciences, 23(9):927-938.

Álvarez-Herms J, Julià-Sánchez S, Hamlin MJ, et al. (2018). "Popularity of Hypoxic Training Methods for Endurance-Based Professional and Amateur Athletes." Physiology and Behavior, 143:35-38.

Hadanny A, Golan H, Fishlev G, et al. (2020). "Hyperbaric oxygen therapy improves neurocognitive functions of post-stroke patients – a retrospective analysis." Restorative Neurology and Neuroscience, 38(1):93-107.

Hadanny A, Abbott S, Suzin G, et al. (2020). "Effect of hyperbaric oxygen therapy on chronic neurocognitive deficits of post-traumatic brain injury patients: retrospective analysis." BMJ Open, 8(9):e023387.

Shapira R, Efrati S, Ashery U (2018). "Hyperbaric oxygen therapy as a new treatment for Alzheimer's disease: A review." Biomolecular Concepts, 9(1):203-218.

Hadanny A, Meir O, Bechor Y, et al. (2020). "Cognitive enhancement of healthy older adults using hyperbaric oxygen: a randomized controlled trial." Aging, 12(13):13740-13761.

Lim EW, Wiese M, Ebaid D, et al. (2022). "Cognitive effects of repeated hyperbaric oxygen treatment in an 81-year-old woman and discussion on mechanisms." Geriatrics, 7(1):11.

Schagatay E, Haughey H, Reimers J (2005). "Diving response and arterial oxygen saturation during apnea and exercise in breath-hold divers." Journal of Applied Physiology, 99(1):279-284.

Joulia F, Steinberg JG, Wolff F, et al. (2003). "Reduced oxidative stress and blood lactic acidosis in trained breath-hold human divers." Respiratory Physiology & Neurobiology, 133(1-2):121-130.

Ferretti G (2001). "Extreme human breath-hold diving." European Journal of Applied Physiology, 84(4):254-271.

Thom SR (2011). "Hyperbaric oxygen: its mechanisms and efficacy." Plastic and Reconstructive Surgery, 127 Suppl 1:131S-141S.

Gill AL, Bell CN (2004). "Hyperbaric oxygen: its uses, mechanisms of action and outcomes." QJM: An International Journal of Medicine, 97(7):385-

Bennett MH, Lehm JP, Jepson N (2015). "Hyperbaric oxygen therapy for acute ischemic stroke." Cochrane Database of Systematic Reviews, (11):CD004954.

Luks AM, Swenson ER, Bärtsch P (2017). "Acute high-altitude sickness." European Respiratory Review, 26(143):160096.

Bärtsch P, Swenson ER (2013). "Acute high-altitude illnesses." New England Journal of Medicine, 368(24):2294-2302.

Kallet RH, Matthay MA (2013). "Hyperoxic acute lung injury." Respiratory Care, 58(1):123-141.

Damiani E, Adrario E, Girardis M, et al. (2014). "Arterial hyperoxia and mortality in critically ill patients: a systematic review and meta-analysis." Critical Care, 18(6):711.

O'Driscoll BR, Howard LS, Earis J, Mak V; British Thoracic Society Emergency Oxygen Guideline Group (2017). "BTS guideline for oxygen use in adults in healthcare and emergency settings." Thorax, 72(Suppl 1):ii1-ii90.

Siemieniuk RAC, Chu DK, Kim LH, et al. (2018). "Oxygen therapy for acutely ill medical patients: a clinical practice guideline." BMJ, 363:k4169.