מונג’רו ואוזמפיק לטיפול בהשמנה וסכרת

חברת Eli Lilly היא חברת פארמה ותיקה ומוכרת  שנוסדה בשנת 1876 באינדיאנה ארה”ב בשנת 1876.

שווי החברה זינק מחודש מרץ 2023 ועד סוף פברואר 2024 פי 2.5  ממחיר של כ- 54$ למניה למחיר של כ- 130 דולר למניה (במשך שנה בלבד).

חברה מעניינת נוספת היא נובו נורדיסק שנוסדה בשנת 1923 בדנמרק.

שווי החברה זינק מחודש מרץ 2023 ועד סוף פברואר 2024 פי 1.8 ממחיר של כ- 70$ למניה למחיר של כ- 122 דולר למניה.

לשם השוואה, תעודת הסל של סקטור הבריאות XLV אשר Eli Lilly מהווה כ- 10% ממנה, עלתה רק ב- 18% באותה התקופה (מעניין אם הייתה עולה בכלל ללא התרומה של אלי-לילי…).

מדובר בנתונים לא פחות ממדהימים שאינם נפוצים בתחומי הפארמה והבריאות שנחשבים סולידיים ושמרניים, במיוחד אם מדובר בחברות פארמה גדולות כמו שתי החברות אלי לילי ונובו נורדיסק.

המשותף לשתי החברות הללו, מלבד שהכפילו את שוויין בשנה אחת, הוא תרופות פורצות דרך  שפיתחו וקבלו אישור FDA וגם אישורים במקומות אחרים בעולם.

 אז איך זה קרה והאם תהיה לכך השפעה על סקטורים אחרים?

מונג’רו של חברת אלי לילי ואוזמפיק של חברת נובו נורדיסק קיבלו אישור שיווק בארה”ב בשנת 2022.

בתחילה היה מדובר בתרופה “שנויה במחלוקת” שעוררה התנגדויות בקרב גופים רבים ולא סתם…

מונג’רו ואוזמפיק הבטיחו לחולל מהפכה בתחום הכל כך חם של טיפול בסוכרת סוג 2 וירידה במשקל. הן הציעו הבטחה ותקווה לאנשים הנאבקים בהשמנה בכלל ובהשלכות הרבות שלה על בריאות ומחלות מסוגים שונים.

מדובר על שוק עולמי ענק, כולל מדינות ביבשת אמריקה וסין, שידוע שסובלות מגיפת השמנה ומחלות מטבוליות שונות הקשורות אליה.

בחודש ספטמבר 2023 חברת בארקליס העולמית העריכה ששווי שוק התרופות המיועדות להלחם במגיפת ההשמנה ונגזרותיה הוא 100 מילארד דולר לשנה.

הבנת המנגנון הביולוגי של מונג’רו ואוזמפיק

מונג’רו פועל על מנגנון מתוחכם שנועד להתמודד עם הנושא המורכב של השמנת יתר. בבסיסה טמונה גישה חדשה לדיכוי תיאבון וויסות מטבולי.

בניגוד לתרופות קונבנציונליות להרזיה המתמקדות בעיקר בהפחתת התיאבון או בהגברת חילוף החומרים, מונג’רו ואוזמפיק משלבות את שתי האסטרטגיות בצורה סינרגטית.

אם נקח לדוגמא את התרופה של אלי-לילי, היא מתמקדת בנוירוטרנסמיטרים והורמונים ספציפיים בתוך מערכת הוויסות של הגוף ומבצעת אקטיבציה של שני רצפטורים, GIP ו- GLP1 האחראיים על בקרת הסוכר הדם.

התרופה מווסתת סיגנלים של רעב הנשלחים למוח ובו זמנית משפרת את היעילות המטבולית באמצעות השפעה על מסלולי מפתח בהיפותלמוס ובמרכזי בקרה פיזיולוגיים אחרים.

תרופות זו מפחיתה את רמות הסוכר בדם, על ידי כך שגורמת ללבלב לייצר יותר אינסולין, מפחיתה את כמויות הסוכר המיוצרות ומשוחררות מהמאגרים בכבד ומפחיתה את קצב מעבר הסוכר מהמזון אותו אנו אוכלים אל זרם הדם. “על הדרך” היא גם גורמת לתחושת שובע, אפילו עם צריכת מזון מופחתת ממה שאנחנו רגילים.

יתר על כן, הפורמולה הייחודית מבוססת על שחרור ממושך ואיטי של החומר הפעיל, ומספקת יעילות משופרת עם מינימום רעילות ותופעות לוואי.

מנגנון השחרור האיטי לא רק עוזר לאנשים להצליח לעמוד בהגבלות התזונתיות לאור כל שעות היום, אלא גם מונע את העלייה במשקל שכל כך אופיינית לטיפולים ודיאטות קצרות טווח.

האיום על תעשיות המזון והמדיקל

ככל שהמנגנונים וההשפעות הפוטנציאליות של התרופות הללו מתגלים, לצד ההצלחה של הטיפול בתרופה הלכה למעשה, כך גם גדלים האיומים על סקטורים אחרים.

במשך עשורים רבים חברות וסקטורים שלמים “נהנו” ממגפת ההשמנה והאכילה הבלתי מודעת שנפוצה כל כך בקרב אוכלוסיית העולם המערבי והרוויחו כסף רב. כן, אנחנו מדברים על חברות מזון וחברות מכשור רפואי גדולות שככל הנראה הולכות להפגע מההצלחה של התרופה הזו.

אנו רואים קורלציה בין הנסיקה של חברות התרופות שעוסקות בפיתוח ויצור של תרופות ההרזיה מסוג זה, לירידה בשווי ובתחזיות הרווח של חברות המזון ומכשור רפואי כגון חברות המייצרות מזון מוכן וחטיפים וגם חברות של מכשור לניתוחים בריאטריים, ניטור סוכר בדם, טיפול בסוכרת והרשימה עוד ארוכה…

נקח לדוגמא את ענקית המזון העולמית נסטלה. באותה השנה בה מניית Eli Lilly עלתה פי 2.5, נסטלה ירדה בכ- 11% (ממחיר של כ- 106 דולר למניה למחיר של כ- 94 דולר למניה).

מונג’רו ואוזמפיק הן תרופות חשובות לאנושות. יש להן פוטנציאל עצום עבור אנשים הנאבקים בהשמנת יתר, סכרת, כבד שומני וככל הנראה גם מחלות אחרות כגון אלצהיימר.

הניסיון עם התרופות הללו מראה יעילות טובה ועל כן יש להן דרישה אדירה בשווקים. אנו רואים שבמקביל לשוק, התפתח גם “שוק שחור” די גדול למוצרים הללו, בעקר למטרות הרזיה.

יכולותיה של התרופה לדכא אותות רעב ולהפחית את התשוקה לאוכל עשויות לשנות באופן משמעותי את דפוסי הצריכה שלנו ולהוביל לירידה במכירות וסוגים מסוימים של מכשור רפואי לטיפולים וניתוחים ומוצרים אחרים. כל זאת מהווה איום משמעותי על חברות מזון ומכשור רפואי שהתרגלו לשגשג  שנים רבות כתוצאה מהתיאבון (הלא בריא) של הצרכנים.

קונצרניות מזון גדולות, הנשענות במידה רבה על ביקוש די קשיח של הצרכנים למוצריהן, בעקר מוצרי מזון מעובד עתיר קלוריות (זול ליצרן ויקר לצרכן) עומדות בפני סיכון לירידה בצפי ההכנסות כאשר משתמשי מונג’רו ואוזמפיק פשוט מאוד- צורכים פחות מזון ובוחרים בחלופות מזון בריאות יותר שמכילות יותר חומרים מזינים (לדוגמא מוצרי עתידי חלבונים, סיבים תזונתיים וויטמינים על חשבון פחמימות, סוכרים ותחליפי סוכר, מלחים וחומרי טעם וריח ועוד.). מיותר לציין שמוצרי מזון איכותיים מסוג זה, עולים הרבה יותר ליצרני המזון.

יתרה מכך, האימוץ הנרחב של מונג’רו ואוזמפיק עשוי לזרז שינוי תרבותי של “אכילה מודעת” ושיטות תזונה “ברות קיימא”, ובכך לאתגר עוד יותר את הרווחיות של מודלים מסורתיים של תעשיית המזון.

לגבי חברות מכשור רפואי, ככל שזה ישמע מוזר, גם הן עשויות להפגע מהטרנד הזה.

לכאורה, חברות רפואיות עם מיקוד בתחומים כמו סוכרת, מחלות לב, מחלות כליות וכבד, ניתוחי החלפת מפרקים, טיפולים בדום נשימה בשינה וכמובן טיפולים אחרים להשמנה, הן בעלות עתיד מבטיח, אך גם הן עשויות להפגע.

לדוגמא, ענקית המכשור הרפואי העולמית מדטרוניק, דיווחה על ירידה בדרישה לניתוחים בריאטריים, אך גם ציינה שני הפתרונות, התרופתי והבריאטרי יכולות להשתלב יחד ולהשלים האחת את השניה.  דוגמא נוספת היא חברות העוסקות בפיתוח תרופות לטיפול בכבד שומני, שככל הנראה יחוו ירידה בביקושים כתוצאה מהמהפכה הזו.

איזו תרופה יותר טובה באמת- אוזמפיק או מונג’רו?

ניסויים קליניים שבחנו את יעילותו של מונג’רו של אלי-לילי הניבו תוצאות מבטיחות, והראו ירידה משמעותית במשקל בקרב המשתתפים. מעבר לכך, התרופה הראתה שיפורים משמעותיים בפרמטרים בריאותיים מטבוליים, כולל רמות הגלוקוז בדם, פרופילי שומנים ורגישות לאינסולין.

בנסוי קליני רב משתתפים על חולי סכרת Type 2, שימוש במונג’רו הביא להפחתה של 18% ממשקל הגוף, לצד שיפור במדדים נוספים כגון לחץ גם, רמות גלוקוז, A1C ועוד.

יתר על כן, מחקרים ארוכי טווח מצביעים על כך שהיתרונות של מונג’רו מתרחבים מעבר להפחתה במשקל, כאשר חלק מהמשתתפים חווים שינויים חיוביים במחלות נלוות הקשורות להשמנה כגון יתר לחץ דם וגורמי סיכון קרדיווסקולריים. תוצאות כאלה מדגישות את הפוטנציאל של מונג’רו כגישה הוליסטית למאבק בהשמנת יתר ובסיבוכים הבריאותיים הנלווים לה.

גם התוצאות של אוזמפיק בהחלט חיוביות, אך נראה כי מונג’רו יעילה יותר לירידה במשקל במיוחד במבוגרים הסובלים מעודף משקל או השמנת יתר.

על פי ניתוח נתונים נרחב שבוצע, מטופלים במונג’רו היו בסבירות גבוהה יותר לאבד 5%, 10% ו-15% ממשקל גופם בהשוואה לאלו שקיבלו אוזמפיק במשך שלושה חודשים, שישה חודשים ושנה בהתאמה. מחקר זה, על אף שעדיין לא זכה לביקורת עמיתים, מדגיש למה קיים ביקוש גובר לתרופות הללו לירידה במשקל, למרות שהן מאושרות כיום רק לטיפול בסוכרת מסוג 2.

עד שזה יקרה, ניסויים קליניים נוספים נערכים כדי לחקור את היעילות של תרופות אלו בחולים עם משקל עודף והתוצאות צפויות להתפרסם בשנת 2025.

מי ישלם על התענוג הזה?

העלות למטופל בארה”ב כיום יכולה להגיע גם ל־10,000 דולר בשנה.

אנשים רבים יהיו מוכנים לשלם זאת מכיסם, וחברות הביטוח כנראה יביאו את זה בחשבון בהחלטה שלהם את מי לשפות  ואת מי לא. אחרי הכל, מדובר בתרופות ששימוש בהן על ידי המבוטחים, יכול לחסוך הון לחברות ביטוחי הבריאות.

כמו שקרה עם תרופת הויאגרה, גם כאן נראה אנשים עושים דברים נואשים כדי להשיג את התרופות האלה ללא קבלת מרשם, גם אם לא מדובר לא בנסיבות רפואיות או מקרי חירום רפואי, אלא להרזיה ושיפור המראה.

לסיכום,

בתחום הטיפולים לירידה במשקל, מונג’רו ואוזמפיק הם לא פחות ממגדלור של תקווה, ומציעים גישה רב מימדית למאבק בהשמנה ושיפור הבריאות המטבולית.

שתיהן תרופות טובות עם תוצאות קליניות מרשימות ויש עוד חברות תרופת נוספות שעושות את המרוץ שלהן לעבר “הגביע הקדוש”.

מנגנון הפעולה החדשני, לצד תוצאות קליניות מבטיחות, מבשרים עידן חדש בטיפול בבעיות הנובעות מהשמנה.

עם זאת, מכיוון שתרופות מסוג זה שוברות פרדיגמות מסורתיות של ויסות תיאבון והתנהגות תזונתית, הן מציבות אתגר אדיר לחברות מזון ומכשור רפואי גדולות, שלמעשה נשענות על תאבון הצרכנים בדרכן להשגת רווחיות.

החדשנות בתחום הבריאות ושינויים תזונתיים שיותנעו על ידי שימוש בתרופות כדוגמת מונג’רו, אוזמפיק ונוספות שיגיעו בעקבותן, מדגישה את הקשר בין בריאות הציבור, הדינמיקה בתעשייה, טרנדים ונורמות חברתיות הקשורות במצבי השמנת יתר.